בשנת 2018 החברה לחקר וטיפול בהשמנה וההסתדרות הרפואית קבעו לראשונה בישראל כי השמנה היא מחלה. החלטה רפואית זו הצטרפה לארגוני בריאות בינלאומיים, כמו ההסתדרות הרפואית האמריקאית, ארגון הבריאות העולמי והאגודה האירופית לחקר ההשמנה, אשר הגדירו השמנה כמחלה. הגדרה זו מחייבת התייחסות אל ההשמנה בצורה שונה ויש לשנות תפיסה לגבי השמנה: הסובלים ממנה לא צריכים להתבייש. זאת מחלה שלא חולפת לבד והסובלים ממנה זקוקים לסיוע מקצועי.

על פי ההסתדרות הרפואית ילד בעל עודף משקל יוגדר ככזה כאשר הינו בעל ערך BMI השווה או מעל אחוזון 85 לגיל ולמין וילד בעל השמנה יוגדר ככזה כאשר הינו בעל ערך BMI השווה או מעל אחוזון 95 לגיל ולמין.

השמנה נובעת מהפרת שיווי המשקל בין האנרגיה הנצרכת לאנרגיה המנוצלת. בגוף יש מנגנון ויסות המנסה לשמור על מסת גוף קבועה, כך שירידה בצריכה הקלורית תגרור ירידה בהוצאה האנרגטית.

הגורמים להשמנה הם שילוב של פקטורים גנטיים וסביבתיים, המשפיעים על מנגנוני צריכת המזון והוצאת האנרגיה. ההוצאה האנרגטית, עיקרה מושקע בקצב המטבוליזם הבסיסי של הגוף בזמן מנוח וקצב המטבוליזם הבסיסי מושפע ממספר גורמים, כגון: המוצא האתני - גבוה בלבנים ביחס לשחורים, המין - גבוה בבנים ביחס לבנות והגיל - גבוה יותר בצעירים ביחס לזקנים.

ההשמנה הנובעת מהשפעת הסביבה קרויה השמנה ראשונית או אידיופתית. השמנה זו היא שילוב של גורמים תורשתיים עם גורמים סביבתיים והתנהגותיים. המאפיינים של ההשמנה הראשונית יהיו השמנה משפחתית, גובה תקין, התבגרות מינית תקינה ולעתים אף מוקדמת, קידום בגיל עצמות והיעדר ממצאים גופניים נוספים.

​

גורמים נוספים הקשורים לשכיחות מוגברת לפתח השמנה בילדים כוללים:

השמנה של ההורים - השמנת ההורים מכפילה את הסיכוי של הילד להיות

שמן, ובייחוד השמנה אמהית, משקל לידה גבוה או נמוך והיעדר 

פעילות גופנית ועלייה בשעות מסך (טלוויזיה ומחשב).

 

 

 

​

העלייה החדה בהשמנה בקרב ילדים ונערים הביאה להופעה של מחלות רפואיות שבעבר היו נחלתם הבלעדית של האוכלוסייה הבוגרת כמו סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, סרטן ועוד. לא בכדי השמנה היא גורם המוות ה-5 בעולם. נתון חשוב נוסף, הוא ש ילדים שמנים לרוב גדלים להיות מבוגרים שמנים. מחקר שפורסם בשנת 2012 בכתב העת היוקרתי NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE מצא כי 82% מהילדים שסבלו מהשמנת יתר בילדותם הוסיפו לסבול מהשמנה בבגרותם.

על פי סקר מצב הבריאות והתזונה הלאומי השני שפורסם בישראל בשנת 2015 19.5% מהתלמידים בכיתות ז' עד י"ב, הוגדרו כבעלי עודף משקל (מדד מסת גוף שנע בין אחוזון 85 לנמוך מ-97, מותאם לגיל ולמין) ו-10.7% מהתלמידים הוגדרו כשמנים (מדד מסת גוף באחוזון 97 ומעלה).

 

​

השמנת יתר בקרב ילדים, איננה פוגעת רק בבריאותם הפיזית, אלא גם בבריאותם הנפשית ומקשיים חברתיים ופסיכולוגיים. אדם בעל השמנת יתר נמצא בסיכון מוגבר לסבול מפגיעה בדימוי העצמי, הנובעת כתוצאה משלושה גורמים מרכזיים: האפליה החברתית כלפי האדם השמן, תחושת הכישלון שמקורה בחוסר יכולת להגיע למשקל בטווח התקין ולשמור עליו והדימוי הרווח בקרב החברה, המתוחזק על ידי אמצעי המדיה השונים לפיו אדם שמן הוא אדם עצלן וחסר שליטה או משמעת עצמית.

הפגיעה בדימוי העצמי המהווה את מנת חלקם של הסובלים מהשמנת יתר מתחילה עוד זמן רב לפני ההגעה לבגרות שכן כיום ידוע שהדימוי העצמי מתקבע בשלב מוקדם יחסית. גיל ההתבגרות למשל הוא תקופה משמעותית ומכריעה בעיצוב הערך העצמי, דימוי הגוף והדימוי העצמי ולסביבה הקרובה, בדגש על החברים והמשפחה, ישנה ההשפעה המשמעותית ביותר על אספקטים אלה.

לנוכח התפיסה השלילית הרווחת בנוגע לסובלים מהשמנת יתר, ניתן להבין מדוע פגיעה בדימוי הגוף והערכה עצמית נמוכה הם מרכיבים השכיחים יותר בקרב נערים ונערות הסובלים מהשמנת יתר מאשר בבעלי המשקל התקין.

במחקר הבדק את הקשר בין השמנה לדימוי עצמי בקרב בני נוער נמצא כי בני נוער מיחסים את הדימוי העצמי לחזות החיצונית וכי דימוים העצמי נבנה על פי מראם החיצוני בעיני עצמם וכן משקל גופם. 

בני קוגן, מאמן אגרוף תאילנדי מזה 30 שנים, מאמן ומלווה ילדים רבים במלחמה שלהם בהשמנת היתר. קוגן מגדיר את התופעה כמגפה ומונה שתי סיבות עיקריות לכך: " סיבה פנימית, אישית של אופי, כמו בעיות של דימוי עצמי נמוך ואכילה כפייתית. לדוגמא: ילד שקיבל ציונים נמוכים, אמא צועקת והילד הולך ומוצא נחמה באכילה כפייתית. מישהי חושבת שהיא לא יפה מספיק וכו'".

הסיבה השנייה לטענתו היא החברה המודרנית: "הפעילות הגופנית כיום היא מאוד מועטת, התזונה לא מתאימה להוצאה הקלורית של האדם וכך נוצר מעגל ההשמנה".

קוגן מוסיף ואומר כי בעיה נוספת טמונה בתפיסת האדם את המושג דיאטה: "בהגדרה דיאטה זה דבר לא נכון. אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו לא אוכלים נכון, ואז אנו לוקחים הפסקה מכך ומרעיבים את הגוף עד למשקל המטרה שאנחנו רוצים ואז חוזרים לאכול לא נכון. לא עשינו בכך כלום, ואף הזקנו לעצמנו". המחקרים העדכניים תומכים בדבריו של קוגן ומראים כי שינוי אורח חיים בלבד אינו יעיל בשימור הפחתת משקל לאורך זמן. ע"פ מחקר שנעשה ע"י החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנת יתר 'הנתונים מראים כי גם אלה שהצליחו להפחית ממשקלם באופן משמעותי, העלו את מרבית הפחתת המשקל ולעיתים אף חזרו למשקל גבוה מזה שהתחילו לפני השינוי. הסיבה לכך היא שמדובר בהפרעה במנגנונים פיזיולוגיים-גנטיים המושפעים על ידי סביבת החיים המשמינה, ולא בהכרח בכשל התנהגותי.

הפתרון לדעתו של קוגן הוא תהליך איטי וארוך טווח: "אני נותן להם את המידע והכלים, ועם עבודה קשה אני מוציא אותם מהמעגל הבלתי נגמר הזה".

השיפור בכושר הגופני חשוב כשלעצמו גם ללא קשר למשקל, בשל ההשפעה הגופנית מחד אבל גם מבחינה פסיכולוגית וחברתית מאידך. מבחינה בריאותית, וכמענה לדאגתם של ההורים, תוכניות כוללות ומסודרות לירידה במשקל משפרות גם את פרופיל השומנים של הילדים ומפחיתות משמעותית את גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם הנלווים להשמנה.

עם העלייה במודעות למחלת ההשמנה, קמו ועלו מרכזים רבים שכל יעודם הוא טיפול בתופעה כדוגמת: מרכז הספורט לבריאות ילדים ונוער בבית החולים מאיר, שם מטפלים בילדים מגיל חמש עד 18 שסובלים מהשמנה. הם באים למרכז, עושים פעילות גופנית, לומדים על תזונה נכונה, וגם עוזרים להורים שלהם בזה שהם חושפים אותם למה שהילדים למדו. בנוסף, ההסתדרות הרפואית בישראל שמה לה למטרה להילחם גם היא בתופעה ובהנחיות קליניות שהוציאו סיכמו המלצות מעשיות לטיפול בה כגון: תפקיד הרופא בטיפול ומניעה של השמנה, הנחיות לפעילות גופנית כבר מגיל הינקות, תזונה נכונה וכמובן הפן הנפשי והטיפול בו.

דרך נוספת בה מנסים במשרד הבריאות להילחם בתופעה היא רפורמת סימון המזון מתוקף תקנות הגנה על בריאות הציבור .מטרתה של רפורמה זו היא הנגשת מידע לצרכנים בדבר ההרכב והערך התזונתי של מזון ארוז מראש, באופן ברור ולרבות באמצעות סמלים המיידעים כי המזון מכיל כמות גבוהה של נתרן, סוכרים או חומצות שומן רוויות, כדי לאפשר לצרכנים בחירה מושכלת של מזונותיהם, לקידום בריאותם.

 

 

הטיפול בהשמנה בילדים הוא מורכב ודורש שילוב של מגוון מרכיבים רפואיים (פעילות גופנית ותזונה נכונה), פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים, כאשר כל אחד מהם חיוני להצלחה כמכלול. חלק בלתי נפרד מהטיפול במחלה הוא מעורבות ההורים וגורמים מקצועיים שיתנו הכוונה ותמיכה בתהליך הלא פשוט הזה.